ביאור:בראשית יט כא
בראשית יט כא: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט כא.
לוט מציל עיר שלמה ואנשיה[עריכה]
בקשת לוט[עריכה]
"הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ, ותַַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוכַּל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי." (ביאור:בראשית יט יט).
"הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹאּת קְרֹבָה, לָנוסּ שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא ותְּחִי נַפְשִׁי." (ביאור:בראשית יט כ).
לוט דיבר בכבוד ובנימוס רב. הוא השתמש במילים: "עַבְדְּךָ", "מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ", "ותַַּגְדֵּל חַסְדְּךָ". כל זה במטרה להימלט לצוער ולהשאר בחיים. לא נראה שללוט היתה כוונה להציל את צוער.
תשובת המלאך[עריכה]
"נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶהּ", ונותן הבטחה ללא הגבלת זמן "לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר".
מה זכה לוט להציל עיר שלמה ואנשיה כאשר אברהם נכשל להציל אפילו חוטא אחד?[עריכה]
אברהם דיבר על צדק ומשפט בצורה מופשטת; הוא דיבר על אנשים זרים. הצלת עיר אחת היתה משנה את החוק ויוצרת עיוות במשפט.
לוט דיבר על עצמו בלבד בצורה מוחשית ומיידית. לוט לא דאג לאנשי צוער ולא דיבר על צדק ומשפט. למלאך נוצרה בעיה ממשית ולא תיאורטית, איך להרחיק את לוט ומשפחתו מאזור ההרס לפני שאנשי סדום יתחילו לחשוש, לברוח או לבקש רחמים. ייתכן שאנשי צוער לא היו רשעים כאנשי סדום ועמורה. הצלת העיר צוער לא הביאה לשינוי החוק שלפיו רשעים חייבים בעונש, אלא שלפעמים העונש לרשעים מגיע בצורה אחרת ובמועד מאוחר יותר.
חוק חשוב למדנו[עריכה]
בזכות לוט - ולא בזכות אברהם - למדנו:
- הצלת צדיק אחד חשובה יותר מהענשת עיר מלאה ברשעים.
או כפי שהתפתח מזה הנוהג המשפטי המקובל במערב, שלפיו חשוב יותר להימנע מהענשת אדם אחד שהוא חף מפשע, מאשר לשחרר מעונש עשר פושעים.
Blackstone ratio "better that ten guilty persons escape than that one innocent suffer", William Blackstone, Commentaries on the Laws of England, 1760 1
הערה 1: ten Guilty Men, Alexander Volokh, http://www2.law.ucla.edu/volokh/guilty.htm